עגלת הקניות שלי
דף הבית > מחקרים > טיהור מים > טיהור מים

טיהור מים

טיהור מים

 

המורינגה ידועה בעיקר במדינות המתפתחות כמטהר מים. זרעי המורינגה מכילים בין 30%-42% שמן והגפת המתקבלות כתוצר לוואי של תהליך מיצוי השמן מכילות רמה גבוהה מאוד של חלבונים. חלק מהחלבונים הללו (כ-1%) הם פוליאלקטרוליטים קטיוניים פעילים בעלי משקל מולקולרי של 7000-17,000 דלטון.
הפוליאלקטרוליטים הקטיוניים מנטרלים את הקולואידים במים בוציים או מלוכלכים כיוון שלרוב הקולואידים הללו יש מטען חשמלי שלילי.
המשמעות של זה היא שהחלבון זה יכול לשמש כפוליפפטיד טבעי בלתי רעיל לסדימנטציה (השקעה) של חלקיקי מינרלים וחומרים
אורגניים בתהליך של טיהור מי שתייה, לניקוי שמנים צמחיים, או לסדימנטציה של סיבים בתעשיות המיצים והבירה. כלומר, השמן משמש 
כחומר מקריש כיוון שכל הזמן נוצרים גשרים טבעיים בין חלקיקי הקולואיד. לעומתו, חומרים מקרישים תעשייתיים כמו אלומינה עלולים 
להיות רעילים, השימוש הנאות בהם מצריך אנשי מקצוע מוסמכים וברוב המדינות הבלתי מפותחות אין את אמצעי הייצור הנדרשים.
בנוסף, החומרים המקרישים התעשייתיים הללו יקרים ומציבים דרישות גבוהות מעתודות המטבע של מדינות מתפתחות.
בסין כבר מכירים את תכונותיהם של הפוליפפטידים הטבעיים המופקים מזרעי המורינגה מזה מאות שנים. בעקבות השלטון הבריטי בהודו 
התפשט הידע הזה לשאר העולם. עשו בו שימוש בהצלחה יתרה הן במצרים והן בסודן לטיהור מי נילוס לצריכת בני-אדם. בתהליך,
מסירים את הכנפיים מהזרעים היבשים וטוחנים את הזרעים לאבקה. את האבקה מערבבים עם מים, מנערים למשך כחמש דקות ואחרי
כשעה מסננים דרך פיסת אריג צפוף כדי לקבל מים נקיים. שיטה אחרת היא להשרות במים שקית בד המכילה את אבקת הזרעים, בדרך 
כלל למשך לילה שלם, כדי להביא להקרשה של לכלוכים. לאחר מכן מוציאים את שקית הבד מהמים ויוצקים את המים הטהורים, כאשר 
החלקיקים שהתקרשו נותרים בתחתית. בשיטה זו ניתן להסיר עד 99% מהקולואידים. נדרש רק זרע אחד לליטר של מים שרמת הלכלוך 
בהם נמוכה, ושני זרעים לליטר של מים מלוכלכים במיוחד.
בתוכנית "ביומסה" באוניברסיטה הטכנית נערכים מחקרים המשתמשים בזרעי מורינגה בשלב הטיפול האחרון ביחידות טיפול במי שפכים.
בבריכות חמצון, 80% מצריכת החמצן מהמים נגרמים על-ידי אצות חד-תאיות. האצות הללו גם מכילות 60%-40% מהחנקן והזרחן 
המצויים במי שפכים לפני הטיפול. כדי למנוע איטרופיקציה של נהרות או אגמים בעקבות השתחררות של מטענים גדולים של זרחן וחנקן,
ניתן להשתמש בזרעי המורינגה כדי להקריש אצות ולהסיר אותן בתהליך של סדימנטציה. ניתן להוציא עד 98% מהאצות בתהליך זה. אחרי 
סדימנטציה הופכים משקעי מי השפכים לנקיים ושקופים. בנוסף מקטין הטיפול את צריכת החמצן מהמים בשיעור של כ-70% ואת תכולת 
החנקן והזרחן בהם בשיעור של 60%. את האצות המתגבשות בתהליך הסדימנטציה ניתן לייבש ולכתוש. לחומר הנוצר יש תכולת חלבון 
של כ-46% וניתן להשתמש בו כתוסף חלבונים לפרות, חזירים, עופות וחסילונים, מה שמוביל להפחתה משמעותית בעלויות האכלת בעלי 
החיים. בריכות חמצון מי שפכים בגודל 10 דונם באזורים טרופיים יכולות להפיק עד 80 אלף ק"ג של אצות יובשות בשנה.
לצורך הטיפול הסופי במי שפכים בעיר בת 10,000 תושבים יידרשו כ-960 ק"ג של קמח מורינגה ביום. משמעות הדבר שיש צורך במטע 
של כאלף דונם  שבו כ-1,100 עצים כדי להפיק די זרעים לטיפול במי השפכים של הקהילה. בגלל הנפח והמשקל הגבוהים של פרח 
המורינגה, המקשים על האחסון והטיפול בהם, מחלקת הביומסה פיתחה תהליך של יצירת תרכיז של הפוליפפטידים בתהליך של אולטרה-
פילטרציה אחרי מיצוי במים ואלכוהול. החומר הנותר אחרי תהליך המיצוי מאפשר למשתמשים להיפטר מ-80% מהמשקל הכולל, תוך 
שמירה על המאפיינים הפיסיקליים והכימיים המועילים של הזרעים. חשוב לציין כי לחומר הנוצר יש טעם מר שחשוב להיפטר ממנו אם 
רוצים שבעלי חיים ובני אדם יסכימו לצרוך אותו. את זה אפשר לעשות באמצעות מיצוי נוסף וגיבוש מחדש של הפוליפפטידים. היו שאמרו 
 שאיכויות הפלוקולציה (הפתתה) של המורינגה סטנופטלה (M. stenepetala) גבוהות מאלו של זרעי המורינגה 
המכונפת. עם זאת, הניסיון שלנו מלמד שאיכות הפלוקולציה/קלריפיקציה צילול( של זרעי המורינגה המכונפת משתנה מעונה לעונה, ולכן 
יש לנהוג מידה של חשדנות בממצאים שדווחו על ההשוואה בין המורינגה המכונפת לבין המורינגה סטנופטלה.

ד"ר שרה ברק

 אני מעוניין לקבל מידע בדוא"ל

רחוב נמל יפו 28
תל אביב-יפו
מיקוד 6803339

עדכונים ותגובות